Alopecia Areata


Psychological Effects

האם זה נורמלי להיכנס למצב של דיכאון במהלך המחלה?  - וודאי שכן !
הרבה מהחולים מאשימים את עצמם באבדן השיער בגלל שהיו נתונים במתח ולחץ. זהו טיעון מחזורי שלא ניתן לנצח בו. אין שום טעם בהאשמה עצמית. יש לקבל את המצב כמו שהוא ולהתמודד איתו בצורה חיובית בלי לנסות למצוא תירוצים למצב.
השיער הוא חלק מאתנו. ההופעה חשובה לכולנו. כולנו מנסים לשפר את מראנו, להסתיר את נשירת השיער על ידי כובעים, פאות, תסרוקות וכדומה. אנחנו מתעסקים בנושא השיער שלנו בכל רגע נתון ואחר כך מרגישים רע כיוון שנראה לנו שהקדשנו לזה יותר זמן מהדרוש.
אם כל זה נשמע לכם מוכר - אז יש לכם מיליון סיבות להרגיש בדיכאון. אחרי הכל, איבדתם חלק מגופכם. זה יהיה לא נורמלי אם תרגישו שמחה על איבוד שיערכם.
דיכאון היא תופעה נורמלית עם אלופסיה, בעיקר בתחילת המחלה.
אבל, הדבר החשוב ביותר הוא היכולת שלנו למשוך עצמנו החוצה מתוך הדיכאון, אחרי שנתנו לעצמנו הזדמנות להתאבל, להיות עצוב, כועס או מדוכא.
אנשים שלקו בדיכאון מאופיינים לרוב בהיותם חיים בעבר. כדי להימנע ממצב כזה, עליכם לקבוע לעצמכם מטרות, שיהיה לכם משהו לצפות לו. תחשבו על כל הדברים שעליכם להודות להם, על הדברים הנפלאים שקרו לכם בחיים, תאמרו תודה על כל הקשיים שהתגברתם עליהם, תראו במחלה כאתגר - "מה שלא הורג - מחשל".

ניתן להעיד שיש אספקט חשוב בדיכאון שעושה זאת קשה יותר לבקש אחר עזרה - הבושה. כשאתם מדוכאים, אתם הרבה פעמים מוצאים את עצמכם בניסיון להתחבא מאחרים. מובן שאין סיבה למה עלינו להרגיש בושה גם באבדן השיער וגם בדיכאון. אבל הרגשה זו - פשוט קיימת.
החיים הם מה שאנחנו עושים מהם. אנחנו יכולים להתחבא, להסתיר עצמנו מהעולם או אנחנו יכולים לזקוף את ראשנו הקירח בגאווה ולהתמודד.
את הגאווה ואת החוזק שלנו, אף אחד לא יוכל לקחת מאתנו.
אף אחד לא נהנה מהמחלה, אבל השנאה של המחלה, החיפוש המתמיד אחר אמצעים להסתרת הקרחת, התסכול הנובע ממיליון הטיפולים והאכזבות שבאות אחת אחרי השניה - כל זאת אינו השנאה של עצמנו, אפילו לא לשניה.
ישנן פעמים בהן האיבחון הראשון של הרופאים הוא תלישת השיער כתוצאה ממצב נפשי לא-מאוזן. איבחון זה אינו תורם להרגשת האשם של החולה ואף מחמיר אותה.
תפקיד המתח והלחץ במחלת האלופסיה שנוי במחלוקת. מחקרים שונים מצאו קשרים שונים חיוביים או שליליים, בין דיכאון, חרדה וגורמים פסיכולוגיים אחרים ואלופסיה אראטה. אם ההפרעה הפסיכולוגית תמיד מעורבת בנשירת שיער, האסוציאציה תהיה פשוטה: אבדן השיער הוא הסיבה לבעיה הפסיכולוגית. אבל, היות והבעיה הפסיכולוגית פעמים רבות מתפתחת לפני אבדן השיער, הסיבתיות נעשית יותר מורכבת.
היחסים הלא ברורים הללו מודגמים במחקר שנעשה על ידי מאפי בחולים עם אלופסיה אנדרוגמית. מאפי ושותפים תיארו את השכיחות של הפרעת האישיות כ"תגובה פסיכופתולוגית לאלופסיה". אך היות הפרעת אישיות בדרך כלל מתרחשת במהלך תקופת ההתבגרות של האדם וחלק גדול של האנשים מפתח אלופסיה מיד לאחר תקופה זו, היחסים בין אלופסיה אנדרוגמית ופסיכופתולוגיה קשים לאישוש.
רוב המחקרים על לחץ בחולים עם אלופסיה אראטה הראו עלייה בשכיחות של אירועים בעלי השפעה שלילית, במיוחד כאלו שאין עליהם שליטה והם בלתי רצויים.
דיוקן חיים דומה נמצא אצל אנשים חולי דיכאון. באופן תיאורטי, דיכאון מווסת את המערכת החיסונית (אנשים אלו יותר נוטים להידבק בזיהומים), משפיע על האפקטיביות של התאים הלבנים (לימפוציטים), ויכול לשנות את ביטויי המחלה.
מחקרים הראו שכיחות גבוהה של מצבי רוח משתנים אצל חולי אלופסיה אראטה. אבל, מחקרים אחרים הראו את אותה השכיחות בחולי אלופסיה הקשורה לסיבות אחרות.
ייתכן מאד שהפרעות במצב הרוח קשורות לאבדן השיער, אבל, החומרה של ההפרעה, מצד שני, ייתכן וקשורה לגורמים סיבתיים.
לסיכום, יש הרבה מחקרים העוסקים בתופעה של מתח רגשי המקדים התקפה של אלופסיה, אבל תוצאותיה נעים בטווח תוצאות רחב, שקשה להסבירו, גם בשל חוסר הגדרה מדוייקת למונח 'חיים מתוחים' וגם בשל חוסר האפשרות לפקח/למדוד את ההפרעה.
היות והאלופסיה מופיעה גם אצל ילדים קטנים, קשה למצוא קשר מובהק - כיצד ניתן להסביר אלופסיה אוניברסלית אצל פעוטות? באיזה מתח נפשי הם נמצאים בו?
למתח יש השפעה גדולה על המערכת החיסונית וייתכן שיש לו מקום באלופסיה אראטה. הצעה למחקרים נוספים בתחום היא הבדיקה של תוצאות המחקרים על מתח בקורלציה לאורך זמן עם התפתחות המחלה ועד להחלמה ממנה.


Life Stories

להלן לקט עדויות מחולים או מהורי חולים שמספרים כיצד הם מתמודדים עם המחלה/התופעה, לאורך כל השנים:

לימור בת 23: "ישבתי בבית. הסתכלתי במראה ובכיתי. לא הייתי מסוגלת לעשות דבר עם עצמי".

רויטל בת 24: "עד שהתחיל לנשור לי השיער, עבדתי אצל עורך דין ולמדתי אדריכלות ועיצוב פנים.
ההופעה החיצונית מאד חשובה לי. פתאום נשארתי בלי שיער. זה היה נורא. עזבתי את העבודה והלימודים, עזבתי את הדירה בתל-אביב וחזרתי הבית, להורים. ישבתי חודשיים בבית ולא עשיתי כלום. הרגשתי לבד בעולם כאילו מישהו מתעלל בי בכוונה".

א' בן 25: "במקרה שלי, מזל שהייתי בצבא, כי אחרת לא הייתי יוצא מהבית. המחלה גורמת לך להרגיש כל כך רע נפשית שאתה נמנע מלהסתובב, לפגוש אנשים חדשים. זו תחושה מאד לא נעימה".

ל' בת 26: "פחדתי מהתקרחות מוחלטת והייתי בחרדות כל הזמן. בחודשים רעים במיוחד פשוט נמנעתי מלהיחשף או לצאת עם בחורים, כדי לא להיקלע למצב לא נעים.
אני אדם שהמראה החיצוני מאד חשוב לו, וזה נראה לי האסון הכי גדול בעולם, אפילו לחברות שלי לא סיפרתי מרוב בושה".

קרן אהרונוביץ מיבנה, בת 39 (נכון ל-08.2011): "אני לא מרגישה כעס, אני כבר מעבר לזה. אני מרגישה פעמים רבות מבודדת, כשהגוף שלי אינו חלק ממני. לעיתים אני חולמת על עצמי עם שיער.
כשאני מסתכלת במראה אני לא יכולה לדמיין שיער בראשי. כשאני מסתכלת על תמונות מהעבר עם שיער שטני ארוך גולש, מבריק ומתולתל. זה נראה כמעט כמו תקופה אחרת, קיום אחר - מקום שאני בקושי יכולה לזכור ושלעולם לא אחזור אליו" הסיפור המלא מלווה בתמונות

ברט בן-זקן מירושלים, אמא של יובל בן 14 (נכון ל-08.2011): "מגיל שנתיים, הבן שלי סובל מהתופעה. זה התחיל מחור של מ"מ שנתגלה מאחורי ראשו. חשבנו בתחילה שהספר שסיפר אותו קודם לכן, גרם לחור (הלואי וזה היה כך), אך לצערנו החור הלך וגדל ובמהרה, ראשו התרוקן מכל שיערה עד כדי התקרחות מוחלטת. זה היה שוק נוראי לנו ולסביבה הקרובה. לא ידענו כיצד להתמודד עם זה וכשנבדק על ידי רופאים מומחים, אלה קבעו שיובל חלה באלופסיה" הסיפור המלא

רחל דהן מחיפה, אמא של בר בן 15 (נכון ל-08.2011): "לא ידענו על קיום המחלה אלופסיה אראטה עד שבר, בני, חלה. נכון להיום, בר קירח ללא שיער, גבות וריסים. המצב מאד קשה להבנה ולקבלה ואנחנו תקווה שיהיה איזה שהוא שינוי לטובה והשיער יתחיל לצמוח.
האנשים מסביב לא מכירים את המחלה ולכן מקשרים את הקרחת בצורה ישירה למחלת הסרטן. מאד חשוב לנו לציין שעם כל הקשיים, חשובה מאד הגישה הישירה של ההורים להראות לילד שאין צורך להתבייש בקרחת ולתת לו להחליט אם ללכת עם כובע או בלעדיו, ולהסביר לו שלא משנה החיצוניות אלא הפנימיות ושהוא נשאר אותו הילד שהיה" הסיפור המלא

סיפורים נוספים     1   2   3   4   5   6   7   8  


Coping

כל מי שחווה איבוד שיער, עובר מספר שלבים פסיכולוגיים. כמה משלבים אלו מכילים העמדות פנים ומעידות שיש להבינם ולהתגבר עליהם.
חלקנו מתמודדים על ידי הדגשת תכונות פיזיות מסויימות, לומדים להקסים ולהשתמש במראה החיצוני עד כמה שאפשר. איבוד השיער, משמעותו בשביל אותם האנשים איבוד כלי לחיים, איבוד היתרון בחיים. איבוד השיער יהווה בשביל אותם אנשים התחלה של תקופת ייסורים, יגון, כעס ותופעה של עצבות על כל פרסומת ארורה למוצרי שיער.
סוף הדרך היא בקבלה, אבל הדרך ארוכה ורצופה בגדילה רוחנית. בהתחלה תמצאו שיש מקום להשתפר, שעדיין נשארה כמות לא מבוטלת של אומץ. בסוף תמצאו שזו הבחירה שלכם לקחת את החיובי או השלילי ממצבכם.
השלב הראשון הוא הכחשה. לא יכול להיות שזה קורה לכם. לא תנסו לעשות שום דבר כדי לשפר את מצבכם, כי הרי אין מצב לשפר. זה לא קורה, הרופא טעה בהבחנה, זו סתם תקופה של חילופי מזג האוויר וכדומה. אנשים סביבכם יגידו לכם שאולי זה בגלל התזונה שלכם, אולי בגלל שאינכם מתעמלים או חופפים את השיער יותר מדי..., אתם תנסו לתקן את כל הדברים הללו אבל השיער ימשיך לנשור.
ההכחשה יכולה להימצא גם אצל הורים לילד עם אלופסיה. ההורים אינם מתכוונים לפגוע בילדם. הכל נובע מהדאגה לילדים, ההורים יפחדו שאם רק יזכירו את המילה אלופסיה - הם יפגעו בילדים אפילו יותר.
השלב השני הוא דיכאון ושינוי במצבי רוח. זה טבעי להיות עצוב, או מפוחד כשניצבים מול עתיד לא-בטוח, אבדה גדולה והאפשרות של כיעור. כשאתה מבין שהמחלה קיימת ולא תיעלם מעצמה, אתם עוברים ממצב של הכחשה לדיכאון/כעס/חרדה. הורים יעשו הכל כדי ששיער ילדם ישוב. הם יעדיפו לאבד בעצמם את שיערם מאשר שילדם יתמודד עם המצב הקיים.
עם הכעס מגיע גם שלב האשמה העצמית.
הרבה יותר קל לחשוב שהבאתם זאת על עצמכם, כך לפחות יש לכם שליטה על המצב. ההתגברות צריכה להיות מכיוון ההבנה של מכשול זה. בהרבה מקרים ההתמודדות עם המחלה מחזקת את האדם ומאפשרת לו להתמודד טוב יותר עם בעיות אחרות בחיים.
בעיה נוספת שמתעוררת בשלב הדיכאון הוא ההתמודדות עם אבדן הנשיות/גבריות. היות ותדמית אישית בנויה על מראה והרבה מזה על השיער, פתאום תרגישו כ'חצי-אדם' כשתביטו במראה.
ובנוסף על כל אלו במשך תקופה מסויימת, אפכם לא יפסיק ליזול וכל טיפת אבק תגרום לאפכם ועיניכם ל'דמוע'.
יקח קצת זמן עד להשלמה עם המצב. חלק מהאנשים מרגישים שאם הם יתעלמו מהבעיה היא לא תהיה מציאותית וכואבת כפי שהיא. הם ירגישו שהם צריכים להסתיר את האלופסיה מהעולם. עליכם לקבל את המצב שאתם נמצאים בו, לקוות לטוב ביותר, לתכנן את הגרוע ביותר ולהפריד את האלופסיה מעצמכם.
אתם אולי שונאים את האלופסיה אבל עליכם לאהוב את עצמכם.
לחלק מהחולים התהליך של איבוד השיער הוא יותר קשה מאיבוד השיער בעצמו, וכאשר השיער נושר לגמרי, אז נשארים עם קרחת אבל אי הוודאות הסתיימה. ההשלמה היא לא השאלה האם אתם הולכים עם פיאה או לא. ההשלמה משמעותה איך אתם הולכים להתמודד עם מצבכם.

תלמדו שלא מה שבחוץ חשוב, אלא מה שבפנים !
אין דבר יותר מושך מאדם הבטוח בעצמו ובמה שהוא !
תהיו שלמים עם עצמכם ועם מי שאתם והחיים יחייכו אליכם !

stages

Suggested Links דף הבית
What is Alopecia Areata? מהי אלופסיה אראטה
מחזוריות השיער         
הגורמים למחלה         
לחץ נפשי         
The Symptoms הסימפטומים
העדר שיער באף         
הפרעות במערכת החיסון         
שינוי בפיגמנטים של העור         
דלקת העפעפיים         
גירוד בעור         
שינויים בציפורניים         
Psychological Effects השפעות פסיכולוגיות
ההתמודדות         
סיפורים מן החיים         
The Treatment הטיפול
סטרואידים         
B הקרנות באולטרא-סגול         
PUVA פובה         
מינוקסידיל         
מעוררים מקומיים         
אבץ         
Suggested Links סיפורים מן החיים
Suggested Links קישורים מומלצים
Suggested Links הצטרפו אלינו
Suggested Links מי אנחנו
Bibliography ביבליוגרפיה
עיצוב, עריכה ובניית האתר: ברט בן-זקן

צור קשר

Copyright © Roshtov, Alopecia Areata - ראשטוב, אלופסיה אראטה - All Rights Reserved

עדכון אחרון: אוגוסט 2011