Alopecia Areata


The Treatment

אין טיפול אחד, אחיד ו'טוב ביותר' עבור אלופסיה, ואין הוכחה חזקה לכך ששימוש בתרופות או טיפולים שונים מפחיתים או משנים את מהלך המחלה.
מאמינים, שהטיפול הטוב ביותר שקיים, לכל היותר מדכא את התהליך הבסיסי. רוב המחקרים שפורסמו על אלופסיה אראטה התמקדו בקביעת היעילות של הגדילה מחדש של השיער, והשוואת התוצאות הקליניות של הטיפול עם היקף המחלה, משך הזמן שלה וגורמים היסטוריים כמו טיפולים קודמים. מעט מאד מחקרים הבוחנים את האפקט של הטיפול על זקיקי השיער. לא נעשו מחקרים הבוחנים את האפקט של הטיפול על מספר בלוטות הזיעה הפועלות והתפקוד (כגון שינוי בגודל) של בלוטות האפידרמל והחלב.
יש הרבה טיפולים זמינים, העוזרים לעורר - לגרות את צמיחת השיער אצל חולי אלופסיה אראטה. היעילות, הסיכונים והיתרונות של הטיפולים הללו צריכים להילקח בחשבון, כאשר בוחרים בטיפול.


Steroids

טיפול במשחה: מטופל בעיקר על ידי חולים עם אלופסיה אראטה ב'טלאים' (נקודות קטנות של התקרחות, עליהן נמרחת משחה בעלת הרכב פעיל של סטרואידים -
two promile fluocinolone acetonide in a cream - base, במקרים מסויימים, מטופל גם על ידי מקרים יותר חמורים של אלופסיה אראטה (שטחים גדולים של קרחות).
פאטשר, קורטין ואנדרד ערכו ניסוי במשך 6 חודשים, במהלכו נמרחה משחה על חולי אלופסיה אראטה בגילאים שונים. הם מצאו תגובה מצויינת עד מספקת רצון אצל 17 מתוך 28 חולים. מידת המחלה לא השפיעה על התוצאות, אבל גיל ומשך המחלה היוו גורמים משפיעים. כל ילד בגילאים 3-10 הראה 100 אחוזי צמיחה, כשרק 50 מהילדים היותר בוגרים ו-33 אחוז מהמבוגרים הגיבו לטיפול. התוצאות היו טובות כשהאלופסיה החלה פחות משנה לפני הטיפול, במיוחד אצל המבוגרים. ילדים החולים במחלה אפילו יותר מ-7 שנים עדיין הגיבו יפה.
מונטז' בחן את השימוש ב-0.1% של halcinonide cream על 7 חולים עם אלופסיה אראטה ב'טלאים' ו-3 חולים עם אלופסיה אראטה חמורה. כל החולים הראו צמיחה טובה של שיער במשך 6 עד 18 חודשים.
פידלר דיווח על שימוש מוצלח ב-0.05% של betamethasone dipropionate cream בדומה לפאטשר ועמיתיו, מצא שנדרש טיפול של לפחות 3 חודשים לפני שנראית צמיחה כלשהי.
נמצא שהמינון הנמוך ביותר שמשפיע עומד על 0.01 אחוז, כאשר המינון הגבוה ביותר עדיין לא נקבע.
תופעות לוואי של הטיפול במשחה סטרואידית כוללים מחלות שיער, התפרצות של חטטת (אקנה) בצורות שונות (הפרשת יתר של שומן על ידי בלוטת החלב) ואפשרות לפתח ניוון מקומי.

הזרקה מקומית: משתמשים לעיתים קרובות בהזרקה לטיפול באלופסיה אראטה, במיוחד אלופסיה אראטה ב'טלאים', גדולים. הסטרואידים מוזרקים אל מתחת לשטח העור העליון (אפידרמיס). ממוצע הזמן מההזרקה ועד הופעת השיער באזור ההזרקה נע בין שבועיים עד 6 שבועות.
בניסויים שונים נמצא, שללא קשר למידת הגדילה מחדש של השיער (שהינה טובה מאד) אחוז גדול מאד מהמטופלים איבד את שיערו לאחר כ-12 שבועות מהטיפול האחרון.
סיבוכים כתוצאה מהזרקת סטרואידים כוללים כאב בהזרקה. שימוש תקיף אסור היות ועלול להוביל לפגיעה ברקמות ודיכאון חמור של העור. אם ההזרקה ניתנת בתכיפות גבוהה, ייתכן ניוון בעור, שיהפוך לקבוע ויפריע בצמיחה מחודשת של השיער. אם ההזרקה נעשית על בסיס קבוע באזורים קבועים, כדאי לעבור בדיקות תקופתיות של גלאוקומה (נקרא גם ברקית) וקטרקט (נקרא גם ירוד).

הזרקה לשריר: בסוג הזה משתמשים בעיקר לחולי אלופסיה טוטאלית ואלופסיה אוניברסלית. ניסויים שנעשו מצאו שהשיער נושר אצל כ-100 אחוז מהנבדקים תוך 4 עד 9 שבועות
תופעות הלוואי הינן אותן תופעות הלוואי של הסטרואידים בכדורים המפורטים להלן.

אוראלית: דילאה ורוטמן טיפלו ב-22 חולים - 4 עם אלופסיה טוטאלית, 11 עם אלופסיה אוניברסלית ו-7 עם אלופסיה ב'טלאים' עם קורטיזון (סטרואידים בצורת כדור לבליעה). 16 מתוך 22 הנבדקים הצמיחו שיער תוך 3 עד 6 שבועות. מתוכם 10 חולים הראו צמיחה חלקית (בטלאים), אצל 6 הצמיחה היתה מפוזרת ואצל אף אחד מהם לא היתה מלאה. משך זמן המחלה והיסטוריה רפואית היוו גורמים משפיעים - החולים שלא הגיבו לטיפול סבלו מהמחלה 11.7 שנים בממוצע, לעומת 4.7 שנים בממוצע אצל המגיבים לטיפול. כמו כן תחלואה גבוהה בהתבגרות נקשרה עם הכישלון בטיפול.

קרן (עורכת המחקר) ושותפיה טיפלו ב-27 חולים, 13 עם אלופסיה בטלאים ו-14 עם אלופסיה אוניברסלית או טוטאלית. בכל החולים נראתה צמיחה מחודשת של שיער שהחלה בדרך כלל 3 עד 6 שבועות מהטיפול. מתוך 18 חולים שטופלו למעלה מ-6 חודשים 16 הצמיחו את כל שיערם. בבדיקה חוזרת לאחר 15 חודשים של חולים אלו 13 חולים מתוכם חזרו לאבד את השיער.

אנגר ודיויד טיפלו ב-15 חולים עם אלופסיה טוטאלית או אוניברסלית בטיפול משולב שכלל טיפול במשחה, הזרקות ואוראלית. 7 מתוך 15 החולים נשארו עם שיער בממוצע 32 חודשים (2 חודשים עד 7.5 שנים).

ניסויים שונים הגיעו לתוצאות דומות.

תופעות הלוואי כוללות עליה במשקל, חטטת (אקנה), קטרקט, גלאוקומה והפרעות בווסת. מנסיונה האישי של קרן (עורכת המחקר), השיער צומח ומהר מאד נושר, גם בהזרקה וגם בכדורים, אלא שהכדורים ממכרים ולכן אסור להתמיד בטיפול למשך זמן רב. בנוסף במשך זמן הטיפול בכדורים הגוף נוטה להתנפח וההרגשה הכללית לא טובה.


Ultra-Violet B Radiation

הטיפול באור אולטרא סגול מטיפוס B דווח כיעיל על כמה חולים באלופסיה אראטה. 32 חולים בגילאים 6 עד 70 עם אלופסיה אראטה חמורה טופלו בהקרנות של אור אולטרא סגול אשר כוון ישירות לקטעי הקרחות בלחץ מתון. זמן החשיפה נע בין 3 ל-6 שניות, כאשר כל חולה נחשף למספיק אור שיעורר תגובה של דלקת עור (אדמומיות). הטיפול חזר על עצמו כל שבוע או כל שבוע שני. 25 מתוך 32 המטופלים דיווחו על צמיחת השיער בתוך 3 חודשים מתחילת הטיפול. צמיחה מלאה התרחשה אצל 14 מתוך 25 החולים עם אלופסיה אראטה, וכמעט צמיחה מלאה התרחשה אצל 4 חולים עם אלופסיה טוטאלית וחולה אחד עם אלופסיה אוניברסלית.
לאחר שלושת החודשים האלו, אף אחד מהחולים עם אלופסיה אוניברסלית לא הראה שיפור, ובשני החולים האחרים באלופסיה טוטאלית גם כן לא חל שום שיפור.
אצל חלק גדול מהחולים חלה הידרדרות במצב עם סיום הטיפול.


Puva

פובה הוא כינוי לצירוף של אור אולטרא סגול עם כימיקל (שתפקידו לגרות ולעורר את מערכת החיסון).
השיטה הננקטת בטיפול בפובה לא מובנת לחלוטין. ישנם חולים שאינם מגיבים והטיפול בהם דורש אינטנסיביות של עד 3 ימים בשבוע. באופן מוגבל אצל חולי אלופסיה אראטה דווח על הצלחה של 56 אחוז, אבל הטיפול הנדרש הוא אינטנסיבי ודורש הקרנות בכל הגוף.
הכימיקל בדרך כלל 8MOP - 8methoxypsoralen נמרח כשעה לפני החשיפה לאור האולטרא-סגול.
וויסמאן טיפל בשיטה זו בחולה אחד עם אלופסיה אוניברסלית ובשני חולים עם אלופסיה אראטה, במשך 5 פעמים בשבוע. לאחר 27 עד 32 טיפולים, שני החולים פיתחו צמיחת שיער משמעותית באזורי הטיפול. החולה הנוסף פרש מהניסוי.
קלאודי וגאגנאיר ביצעו ניסוי למשך 5 שנים ב-23 חולים עם אלופסיה אראטה. 7 חולים היו עם אלופסיה ב'טלאים', 13 היו עם אלופסיה טוטאלית ו-3 עם אלופסיה אוניברסלית.
17 מהחולים קיבלו את הכימיקל בצורה אוראלית (כדורים לבליעה) כשעתיים לפני ההקרנה (של כל הגוף) ו-3 קיבלו רק הקרנה ללא כימיקל. ההקרנות התרחשו 3 פעמים בשבוע.
צמיחת שיער משמעותית החלה בסביבות הטיפול ה-30, צמיחה טוטאלית של שיער נראתה בממוצע בטיפול ה-50 עד ה-80. 11 מתוך 17 החולים שטופלו בצירוף של הכימיקל וחשיפת כל הגוף להקרנה הצמיחו למעלה מ-90% מהשיער. 4 מתוך 7 החולים עם אלופסיה ב'טלאים', 5 מתוך 7 החולים עם אלופסיה טוטאלית ו-2 מתוך 7 החולים עם אלופסיה אוניברסלית פיתחו צמיחה מוחלטת של שיער. 3 החולים שטופלו על ידי הקרנות לקרקפת בלבד - נכשלו בטיפול.
תופעות הלוואי שנראו היו מינימליות, התופעה המשמעותית ביותר היתה בחילה אצל 30% מהנבדקים אשר קיבלו את הכימיקל בצורת כדורים לבליעה.

ואן דר סזאר וסמית טיפלו ב-30 חולים עם אלופסיה אראטה - 5 עם אלופסיה טוטאלית והשאר עם אלופסיה ב'טלאים' - עם 8MOP בצורת כדורים לבליעה בצירוף הקרנות אור אולטרא-סגול בכל הגוף. הכימיקל נלקח שעתיים לפני חשיפה לאור. הטיפול התבצע 3 פעמים בשבוע. אצל נבדק אחד נצפו תוצאות מצויינות, 8 נבדקים הראו תוצאות טובות (כולל 3 מתוך 5 עם אלופסיה טוטאלית), 7 חולים הראו תוצאות מינימליות, 10 חולים נכשלו בטיפול ו-4 חולים הפסיקו את הטיפול לפני שנראו תוצאות משמעותיות מסיבות אישיות.

כל החולים שנראו אצלם תוצאות טובות, חלה אצלם הישנות המחלה לאחר כ-7.7 חודשים בממוצע מסיום הטיפול. במחקר נוסף, לאסוס ושותפים טיפלו ב-41 חולים - 15 עם אלופסיה ב'טלאים', 8 עם אלופסיה אופיאסיס ophiasis-pattern alopecia - התקרחות רק בחלק האחורי של הקרקפת ו-18 עם אלופסיה טוטאלית או אוניברסלית. הכימיקל ניתן לחלק מהנבדקים בצורת כדורים לבליעה שעתיים לפני החשיפה לאור אולטרא-סגול בכל הגוף או בצורת משחה מקומית שעה לפני הטיפול באור אולטרא-סגול מקומי לאיזורים הנחוצים.
סוג הטיפול הניתן נבחר בהתאם לסוג המחלה או מסיבות טכניות. הטיפול ניתן פעמיים בשבוע, והערכת התוצאות נעשתה כל 10 טיפולים. אם לא נראתה שום צמיחה לאחר 20 טיפולים או נראתה צמיחה שאינה עולה על 30% מהאיזורים המעורבים בטיפול אחרי 40 טיפולים, הטיפול נפסק.
ל-15 מטופלים היתה צמיחה מתחת ל-30% מהשטח המטופל - מתוכם 11 מטופלים עם אלופסיה טוטאלית או אוניברסלית. ל-6 מטופלים היתה צמיחה של 30 עד 60 אחוז ול-20 מטופלים היתה צמיחה בלמעלה מ-60 אחוז מהשטח המטופל, מתוכם ל-12 מטופלים היתה צמיחה מוחלטת (100%). 20 מטופלים אלו המשיכו בטיפול לתקופה של 6 עד 12 חודשים, רק אצל 2 מהם חלה הישנות של המחלה. אצל 2 מתוך 3 מטופלים עם אפיזודה של אלופסיה אראטה מתחת ל-5 שנים חלה תגובה מצויינת, בהשוואה לתגובה מעטה או כישלון מוחלט בטיפול אצל מטופלים עם אפיזודה של המחלה למעלה מחמש שנים. לא נראו שינויים משמעותיים בתגובות של הנבדקים מקבוצות הטיפול השונות.


Minoxidil

מאמינים שלמינוקסידיל יש השפעה ישירה על זקיקי השיער. השפעתו הממשית על חולי אלופסיה אנדרוגנטית בהעלאת פרופורציית השיער נבדקה היטב והוכחה על קופים ועל בני אדם.
וואיס טיפל ב-48 חולים, מחציתם עם אלופסיה אראטה ומחציתם עם אלופסיה אוניברסלית או טוטאלית, עם אחוז אחד של תמיסת מינוקסידיל. המטופלים קיבלו את התרופה פעמיים ביום, רק בצד הימני של הקרקפת. משך הטיפול נע בין חודשיים ועד 15 חודש. צמיחת שיער הובחנה לאחר כחודשיים מתחילת הטיפול אבל נעצרה עם סיומו. בסך הכל אצל 25 חולים אובחנה צמיחה מוחלטת בכל הראש, 6 חולים הראו צמיחת שיער מספקת ו-17 חולים לא הראו צמיחה בכלל. לא נמצאה קורלאציה חיובית בין הצלחת הטיפול ומשך המחלה, או, חומרתה. כמו כן לא נמצא קשר בין הצלחת הטיפול ומין המטופל או היסטוריה רפואית של מחלות אוטו-אימוניות.
חוץ מחולה אחד שפיתח תגובה אלרגית לתמיסת המינוקסידיל, לא נראו תופעות לוואי סיסטמתיות או משמעותיות.
פילדלר-וואיס ושותפים בדקו את השפעת תמיסת המינוקסידיל במינון של 5% אצל 47 חולים עם אלופסיה אראטה חמורה (אצל 9 חולים אחוז השיער שנשאר היה קטן מ-50 אחוז), מתוכם 26 חולים, שטופלו בניסוי הקודם בתמיסה בריכוז אחוז אחד. משך הניסוי היה 60 שבועות. התמיסה סופקה כל 12 שעות. אצל 40 חולים מתוך ה-47 נראתה צמיחה מוחלטת של שיער לאחר 48 עד 60 שבועות של טיפול. אבל רק אצל 4 מתוך 37 החולים עם אבדן של 25 עד 74 אחוז משיער הקרקפת היתה צמיחה מספקת כך שיכלו להוריד את הפיאה או הכובעים וללכת כרגיל ואצל 2 מתוך 6 החולים אם אבדן של 75 עד 100 אחוז משיער הקרקפת.

בהשוואה לתוצאות הניסוי הקודם עם ריכוז של אחוז אחד של תמיסה, נמצא, שגם עוצמת התגובה וגם איכות הצמיחה של השיער גדלה במשמעותיות בשימוש בריכוז של 5 אחוז מול השימוש בריכוז 1 אחוז.
תופעות הלוואי הנקשרות היו מינימליות וכללו גירוי בקרקפת שלעיתים הוביל לדלקת בעור, מקרים נדירים פיתחו אלרגיה לטיפול.

פילדלר ו-ואיס בנוסף בדקו את היעילות ומידת הבטיחות של השימוש במינוקסידיל הניתן בכדורים לבליעה לטיפול באלופסיה אראטה. הם בדקו 65 מטופלים עם היסטוריה של כישלון מוחלט בטיפולים קודמים החולים באלופסיה אראטה, מתוכם 34 חולים אשר טופלו בעבר עם תמיסת מינוקסידיל בריכוז של 5 אחוז. אצל 44 חולים אובחנה נשירת שיער של 75 עד 100 אחוז מהרקרקפת, 19 חולים היו בעלי נשירת שיער של 25 עד 74 אחוז מהקרקפת ו-2 היו בעלי נשירת שיער של 0 עד 24 אחוז מהקרקפת. משך המחלה הממוצע היה 6 שנים, הגילאים היו מפוזרים בין 13 עד 55 שנים. החולים קיבלו כדורים של 5 מיליגרם מינוקסידיל כל 12 שעות, אורך הטיפול הממוצע היה 53 שבועות (20 עד 115 שבועות). נמצא שצמיחת השיער היתה יותר מהירה ואקסטנסיבית עם הכדורים לבליעה לעומת התמיסה של ריכוז 5 אחוז. 18 אחוז מהמטופלים החלימו לגמרי ויכלו ללכת ללא כיסוי ראש כלשהו. ממוצע התגובה היה לאחר 9.3 שבועות, והממוצע להחלמה גמורה היה 34.8 שבועות.
תופעות הלוואי כללו הצטברות נוזלים (בצקות), (בעיקר אצל חולים שלא שמרו על דיאטה של 2 גרם נתרן), גירוד בקרקפת, דיכאון או עייפות אצל נשים. לעיתים אובחנו תופעות של פעימות לב מהירות לאחר עיכול של קפאין או אלכוהול.


Localised Treatment

שלושה כימיקלים עיקריים משמשים בטיפול באלופסיה אראטה:
*   דיניטרוכלורובנזן - DiNitroChloroBenzene - DNCB -
*   Squaric Acid DiButylEster - SADBE
*   דיפנילסיקלופרופנון - DiPhenylCycloproPenone - DPCP
אף אחד מהם לא נבדק ביסודיות כדי לבחון השפעותיו על עמידות, טוהר, כוח אחיזה, חילוף חומרים, הפרשות או תגובות רעילות. צורת הפעולה של הכימיקל אינה ברורה לחלוטין, אבל ההנחה היא שהוא מהווה מתחרה לנוגדן - הגוף פועל נגדו במקום נגד השיער. הכימיקל גורם להפרעת הפעילות הנורמלית של התאים ודיפרנציאציה בעור, הנזק הפיזי מעורר את המערכת החיסונית להגיב ולהגביל את הנזק שנגרם לרקמה (לעומת סמים מגרים אשר ידונו בהמשך הגורמים אלרגיה שמערכת החיסון מגיבה לה ואינם פועלים ישירות על תאי העור). האמונה הרווחת שהסמים המגרים והמעוררים, כל אחד בפעולתו השונה, יוצרים "מקרה" הרבה יותר מעניין לתאים הלבנים של מערכת החיסון משורשי השיער, הם רואים את הנזק שנגרם לתאי העור (או האלרגיה) הרבה יותר משמעותי לטיפול מאשר שורשי השיער.
חוקרים אחרים אינם תומכים בהשערה זו, הם מאמינים שהכימיקל גורם לשינוי מאזן הפרשת חומר בעור הנקרא cytosine (הורמון המופרש על ידי התאים הלבנים כדי לתקשר אחד עם השני), חלק מה- cytosine גורמים לתאים הלבנים לתקוף ולהרוס, וחלק אומרים למערכת החיסון להירגע וללכת הביתה. השינוי שנגרם במאזן ה cytosine בעור כתוצאה מפעילות הכימיקל, לפי הנחה זו, גורם למערכת החיסון לעזיבת שורשי השיער לנפשם.
בניסויים הראשונים שנעשו על בעלי חיים, מצאו שה DNCB הפך למוטציה גנטית אצל הקופים ולכן השימוש בו לאלופסיה אראטה הוא נדיר. SADBE למרות שאצל קופים לא אובחנו בעיות, מדווח שהינו לא יציב ולכן גם השימוש בו אינו שכיח במחלה. DPCP הוא הטיפול השכיח ביותר בקבוצה זו, לא אובחנו בו מוטציות גנטיות אצל הקופים (למרות שהיות והטיפול הוא חדש לא ניתן לדעת מה יקרה לאחר עשר שנים ויותר). אבל, הוא נוטה להשתנות באור, והפוטנציאל למוטציות בעקבות חשיפה לאור (שמש) קיים - ובשביל זה נאמר למטופלים להימנע מחשיפה לשמש.

כדי ליזום טיפול על ידי פיתוח רגישות, יש לנקוט בפרוצדורות הבאות: היות ו- DPCP נוטה להשתנות בקלות על ידי החשיפה לאור אולטרא-סגול, הוא בדרך כלל מעורבב יחד עם אצטון או אתנול (ethanol) ומאוחסן בזכוכית כהה בטמפרטורת החדר.
הנבדק בשלב הראשון עובר מבחן רגישות של ריכוז 2 אחוז, לאחר שבועיים בהתאם לתגובה האלרגית המינון יעלה (או ירד) עד לתגובה האלרגית האופטימלית, כשהטווח נע בין 0.0001%, 0.001%, 0.01%, 0.05% ו-1.0%. במהלך הטיפול צריכה להישמר תגובה אלרגית ממותנת בעור. אקזמה מתונה ללא שלפוחיות או מוגלה עלולות להיווצר. הניסוי הראשון בטיפול באלופסיה אראטה בעזרת DPCP נעשה בשנת 1983 על ידי הפאל ושותפים, 25 מטופלים, 5 עם נשירת שיער של למעלה מ-25 אחוז, ו-22 עם אלופסיה טוטאלית. רגישות נראתה למינון של 2%, בתחילה הניסוי נערך על חצי אחד של הראש, כאשר החצי השני משמש כביקורת.
כל שבוע המינון גדל בהתאם לכושר ההתמודדות של המטופל עם התגובה אלרגית. משך הטיפול נע בין 4 חודשים ועד 17 חודשים. צמיחה מחודשת של שיער נראתה אצל 23 מתוך 27 החולים.
כתוצאה מניסוי זה, החלו חוקרים רבים לדווח על הצלחות בטיפול ב- DPCP באלופסיה אראטה.

בניסוי אחר, חקר ואן דר סטין 139 מטופלים עם אלופסיה אראטה חמורה. הוא טיפל בהם בעזרת DPCP ומצא שהמשתנים הבאים הינם גורמים משפיעים על יעילות הטיפול:
*   סוג האלופסיה אראטה כפי שתועד לפני תחילת הטיפול.
*   משך המחלה לפני הטיפול.
*   נוכחות של שינויים בציפורניים.
הגורמים הבאים לא נקשרו כמשפיעים על יעילות הטיפול: גיל, מין ומינונים שונים של ריכוז החומר.
תופעות לוואי הנקשרות עם השימוש במעוררים המקומיים הם איכול, דלקת עור המלווה באקזמה, גירוי לעיתים קשה בעור ורגישות (התנפחות) בלוטות הלימפה. כמו כן דווחו הפרעות שינה. תופעות לוואי פחות נפוצות כוללות סרפדת (דלקת עור שמלווה באבעבועות אדומות ועקיצה מרובה), אדמומיות בצורות שונות, בהקת וחום.


Avats

טיפול על ידי אבץ בצורת כדורים לבליעה, הוכח כיעיל בטיפול באלופסיה אראטה.
וולובאה וז'בלנסקו דיווחו בהצלחה על טיפול שנערך בשני חולי אלופסיה אראטה עם כדורי 600 מג' של אבץ. שני החולים הצמיחו את שיערם בשבועיים עד מספר חודשים. רמות האבץ היו נורמליות אצל שני החולים לפני תחילת הטיפול. בהמשך לניסיון מוצלח זה, בוצע ניסוי על 42 חולים עם אלופסיה אראטה. חצי קיבלו 220 מג' של אבץ בכדורים לבליעה, פעמיים ביום למשך שלושה חודשים, והחצי השני קיבלו באותם תנאים בדיוק פלאסבו (חומר נייטראלי, ללא השפעה).
לא נרשמה כל הטבה או שיפור כלשהו אצל החולים בעקבות הטיפול באבץ.

קיראו - מידע לגולשים באתר

stages

Suggested Links דף הבית
What is Alopecia Areata? מהי אלופסיה אראטה
מחזוריות השיער         
הגורמים למחלה         
לחץ נפשי         
The Symptoms הסימפטומים
העדר שיער באף         
הפרעות במערכת החיסון         
שינוי בפיגמנטים של העור         
דלקת העפעפיים         
גירוד בעור         
שינויים בציפורניים         
Psychological Effects השפעות פסיכולוגיות
ההתמודדות         
סיפורים מן החיים         
The Treatment הטיפול
סטרואידים         
B הקרנות באולטרא-סגול         
PUVA פובה         
מינוקסידיל         
מעוררים מקומיים         
אבץ         
Suggested Links סיפורים מן החיים
Suggested Links קישורים מומלצים
Suggested Links הצטרפו אלינו
Suggested Links מי אנחנו
Bibliography ביבליוגרפיה
עיצוב, עריכה ובניית האתר: ברט בן-זקן

צור קשר

Copyright © Roshtov, Alopecia Areata - ראשטוב, אלופסיה אראטה - All Rights Reserved

עדכון אחרון: אוגוסט 2011